על מנת לבדוק אם אתה הנך רגיש מאוד מצורף קישור לסקר שיגלה לך את התשובה
אנשים רגישים הם אנשים שמרגישים באופן מוגבר.
כאנשים רגישים אנחנו מוצאים את עצמנו נפגעים בקלות ולוקחים דברים ללב,
רבים מאיתנו לוקחים תפקידים בחיים בין אם בתשלום ובין אם לא
של ליווי טיפול ותמיכה באנשים מתוך אכפתיות.
אקולוגיה וצדק חברתי מעסיקים אותנו ואנחנו זקוקים לזמן עם עצמנו כדי לשקוע בעולם הפנימי שלנו ולהתחבר ליצירתיות,
לשלווה. יש לנו עולם פנימי עשיר ועמוק ואנחנו רגישים לניואנסים.
גם מי שאינו מגדיר את עצמו כרגיש במיוחד נמצא לעיתים במצבים רגישים
ואז אנחנו מוצאים את עצמנו מגיבים בצורה לא פרופרציונלית רגשית לאירועים מינוריים.
הרבה פעמים בגלל הרגישות המוגברת שלנו אנחנו מוצפים רגשית בעקבות אמירות והתנהגויות של הסביבה.
אנחנו חושבים שאם האחרים רק יפסיקו כבר להגיד דברים פוגעים או להתנהג באופן פוגע
ולעצבן אותנו אז נוכל להרגיש שלוה נפשית.
כאשר מישהו מביע דעה שאנחנו מתנגדים לה,
אנחנו מנסים להגיב ולהוכיח לאחר שהוא טועה ושאנחנו צודקים.
אנחנו מוצאים את עצמנו מתווכחים, מאשימים, מקטרים או מבליגים וכועסים בשקט.
בכל אופן התוצאה של העימות שנוצר היא תחושה של פער ומרחק ביננו לבין האחרים.
תחושת בדידות ושאף אחד לא מבין אותנו באמת.
את חלקנו הסביבה לימדה לא להראות חולשה,
לעגו לנו כשבכינו והשוו אותנו לתינוקות, שאלו אותנו מתי נתבגר, הסבירו לנו שהעולם הוא לא עולם אידיאלי
ושאף אחד לא אוהב פרצוף עצוב. בעקבות זאת, נעלנו את הרגשות הקשים, והתחלנו להסתובב עם מסכה של "הכל בסדר".
חלקנו הבנו בעקבות חוויות חיים לא פשוטות, שהדרך לקבל אהבה ויחס עוברת בלתת לאחר את מה שהוא צריך .
למדנו להתאים את עצמנו לאחר , תוך ויתור על צרכים אישיים. למדנו לטפח ולהעצים את האחר על חשבוננו
בתקווה שזה יהיה הדדי וגם אנחנו כשנזדקק לעזרה נקבל את אותו טיפוח ודאגה וכך נהיה מוגנים.
המציאות העגומה היא שמרוב שהתמקדנו באחר שכחנו את עצמנו, אנחנו לא מודים בצרכים שלנו ומצפים שהאחר ינחש אותם מעצמו.
כאשר האחר אינו מסוגל לענות על הצרכים שלנו , אנחנו נותרים חסרי טיפוח והגנה באופן מוחלט ומפתחים רשימות תלונות
על אני עשיתי בשבילך כל הרבה… אבל כשאני זקוק לעזרה אתה לא שם בשבילי…
את הרגשות הקשים שהציפו אותנו ניסינו לפתור בכל מיני
התמכרויות יצירתיות שמטרתן היתה אחת, לא להרגיש את הרגשות שלנו ולהיות עסוקים במשהו אחר.
התמכרנו לחדשות, לטלויזיה, לפלאפון, למחשב, לעבודה, לקפה, לסיגריה, לאוכל, למתוקים, לפייסבוק, לבילויים, לקניות, לסקס, לריגושים..
מה שקרה בפועל הוא שהרגשות ותחושת הפגיעה לא נעלמו. הם נקברו מתחת לפני השטח בתאי הגוף שלנו והמשיכו לבעבע ולרתוח מבפנים.
הלחץ והמתח שנאגרו בגוף גרמו לשרירים להתכווץ, לזרימת הדם לתאים להפגע ובהמשך אולי אפילו התחלנו להרגיש כאבים כרוניים ואיתותים פיזיים שמשהו פנימי מבקש שחרור ניקוי וריפוי.
כלפי חוץ העמדנו פנים שהכל בסדר אבל כשמישהו אמר משהו שהיה כמו לזרוק גפרור להר געש, פשוט התפוצצנו והגבנו לאמירה שלו בחוסר פרופרציות. אז גם האשמנו את עצמנו וכעסנו על עצמנו על חוסר הרגישות שלנו, או על הקורבניות שלנו והרגשנו במבוי סתום.
יכול להיות שהיינו מאוד מחויבים וניסינו למצוא פתרון למשבר, שפכנו את ליבנו בפני חברים ומשפחה והם ניסו לתת לנו עצות. גם הרגשנו שלא באמת מקשיבים לנו אלא מנסים לפתור לנו את הבעיות אבל מה שעבד לאחרים, לא בהכרח עובד לנו וגם נשארנו בהרגשה של תסכול ובדידות, במקום שהריקון של מה שהיה יגרום לנו להרגיש יותר טוב, לפעמים זה אפילו החמיר את המצב כי זה גרם לנו לפול לאותם תחושות קשות ולחוסר תקווה שאי פעם המצב ישתנה. הרגשנו שאנחנו שוב צופים בסרט הרע שקורה לנו ושוב מזדהים עם הגיבור של הסרט וסובלים את הסבל שלו.
יכול להיות שאז הבנו שאנחנו צריכים עזרה מקצועית. יכול להיות שפנינו לפסיכולוג/מדקר/מעסה/הילר /מתקשר וכו'. קרוב לוודאי שזה עזר, הפיל אסימונים אבל יכול להיות שגם זה לא היה מספיק. אותה גברת חזרה בשינוי אדרת. ההבנות והריפוי לא החזיקו מעמד לאורך זמן כי לא באמת למדנו לעבוד עם הרגשות שלנו ולהקשיב להם כדי ללמוד מהם ולעשות שינוי אמיתי ולכן הבעיות חזרו באופן אחר.
גם אני חוויתי את התסכול ותחושת חוסר האונים של ילדה רגישה מידי, שבוכה מכל שטות, שנפגעת מהר וסולחת לאט. שכל דבר שקורה סביבה נוגע בה והיא מרגישה כמו עלה נידף ברוח ומחפשת מקום שיהיה יציב רגשית. אי של שקט שלוה ואהבה שלא יזוז גם כשבחוץ יש מערבולת.
מגיל 10 ועד גיל 28 חיפשתי וחקרתי דרכים לריפוי רגשי ומציאת שקט ושלוה פנימיים מול אתגרי החיים.
לאורך השנים חקרתי והבנתי למה הדרכים הרגילות שלי להתמודד עם רגשות לא אפקטיביות ולמדתי מה כן עובד. הייתי סקרנית לגלות איך אני יכולה ללמוד כלים ולרפא את עצמי רגשית. המטרה היתה לקבל ליווי ויעוץ אבל בסופו של דבר ללמוד כלים שאיתם אוכל להיות עצמאית בניהול הרגשות שלי באופן מיטבי כך שישרתו אותי ולא יפגעו בי. קראתי את כל הספרות והשתתפתי בעשרות סדנאות התפתחות, לאורך השנים השקעתי מעל 100,000 שח בסדנאות השונות ובחומרים השונים.
את ההבנות האלו אספתי לשיטה שנקראת המסע המרפא ותמצתתי מתוך הכלים את אלו שעבדו לי ועבדו ללקוחות שלי.
אז איך כן מתמודדים עם אתגר רגשי?
לצערי לכל אדם יש מבנה ייחודי רגשי של הגנות וחסימות שנועדו להגן עלינו מפני גישה ישירה לרגשות הכואבים.
כשאנחנו מנסים לגעת באופן לא מיומן ברגשות הרבה פעמים מה שאנחנו חווים זו פשוט הצפה רגשית או ניתוק רגשי .
השיטה שפיתחתי מאפשרת לכל אדם ללמוד איך לעבוד עם עצמו בדיוק כפי שמורה נהיגה מלמד את התלמיד איך להפעיל רכב ואז ההתקדמות ממקום למקום הרבה יותר מהירה.
כך אני רואה את תפקידי ללמד כל אדם איך לעבוד בשילוב עם המבנה הרגשי, המנטלי והרוחני שלו באופן שיאפשר לו לסנכרן את הדברים ולאפשר לכולם שיתוף פעולה שמאפשר חיים איכותיים בריאים ומחוברים יותר . חיים שבהם הסביבה מפסיקה לגרום לנו לנוע כמו עלה נידף ברוח מכיוון שיש לנו גישה לאי היציב ולשקט ושלוה הנפשית.
אם הגעת עד לפה, סימן שרגישות יתר מעסיקה אותך אני מזמינה אותך לספר לי על הרגישות שלך ועל הקשיים שאת/ה מתמודד/ת איתם.
יכול להיות שאם ארגיש שזה יכול להועיל לך אציע לך שיחת איבחון והתנסות בכלים עם אחריות מלאה לתוצאות.
מלא/י את הפרטים ואשמח לחזור אליך לשיחה אישית.
אוסנת הרמן .
