להפרד מהתניות והרגלי העבר. 

ביסוד התהליך שאנשים עוברים בטיפול המסע לחיבור לעצמך
מונחת השאיפה לעצור במרכז של הכאב הכי גדול ולהסכים לחוות אותו ולשהות בו
תוך כדי חזרה לשורש הכאב שמקורו בילדות.
זאת כדי לאפשר לך להתבונן בדרך בה הותנת, בחויות, בזכרונות,
באמונות שעוצבו מנקודת המבט של ילדה חסרת אונים שרוצה חום אהבה והשרדות.

המטרה היא להסכים להעלות לפני השטח את אותם רגשות מוכחשים, מודחקים שהיו גדולים עלינו בילדות. על מנת לשרוד היינו צריכות להדחיק אותם.
כעת בבגרותנו – תהליך המסע מאפשר להם להשתחרר מהגוף. אנחנו יכולות ממש לנקות את הפסולת הרגשית שנאגרת כמו בביצה.
כאשר הרגש נאלץ להיות בקיפאון בתוך התאים של הגוף במקום בתזוזה שזה הטבע שלו, החוויה היא של רגשות כואבים לא נעימים או לחילופין שיתוק וניתוק מהעצמי.

נתבונן בתפקידים ששיחקת ושיחקו הורייך ושוכפלו על ידי דמויות עכשויות , נחווה כעס, אהבה, פחד ועצב.
אך הפעם נעבד את הרגשות, נגיע לתובנות , יפלו אסימונים ונחווה ניקוי עמוק עמוק עמוק.
נרפא את הפצעים של הילדה הפנימית באמצעות המשאבים שיש למבוגרת שהנך כיום.
 תרכשי יכולות וכלים שינחו אותך לעבד את הרגשות ולאפשר להפסיק את מעגל הסבל ולא להוריש אותו לדור הבא.

התהליך הזה מגדיל את דרגות החופש שמתאפשרות כי האוטומט הישן מפסיק ויש בחירה מהלב, מהאמת ומנקודת ההשקפה הבוגרת. ברגע הזה השיחזור נפסק.

הילדה שבתוכך לא נעלמה אלא ממשיכה לחיות ולהגיב למציאות מהמקום הילדי הפגוע.

הילדה הפנימית קיימת בגופך של הבוגרת שאת היום. 
הילדה מחזיקה את כוח החיים, את הפליאה, הסקרנות, האומץ והאהבה
יחד עם המטענים הרגשיים שנתקעו בתאי הגוף והזכרונות הכואבים.
הילדה הפנימית חיה וקופצת כל פעם שאנחנו מגיבים למציאות בצורה מוגזמת.
 כל פעם שיש תגובה קיצונית, תמיד יש מאחורי ההתנהגות הזו פצע. כשאנשים מבינים את זה הם מתמלאים בחמלה ומושיטים יד. .

מנקודה זו, מתחילים לעבוד עם מה שאינו סגור עם ההורים.
העניינים עם אבא הם בדרך כלל סביב סמכות או נטישה.
נשים באות במגע עם הטינה כלפי האב שלא היה שם,
או לא הפגין דאגה כלפיהם, או שהם באות במגע עם געגוע עמוק הנובע  מהיעדרו של אב, או מאב שהיה מאד מרוחק רגשית. 
אחרי שנגעו בכל הרגשות הקשורים לאבא, 
חלקם צריכות להביע את הכעס שלהם, אחרות את שברון הלב, או את הכמיהה לאב שנוצרה בעקבות הנטישה.

העניינים מול אמא הם בדרך כלל העניינים ההישרדותיים:
הרי איננו יכולים לשרוד בלעדיה כתינוקות וכילדים.
זה תמיד מתעתע יותר לעבוד על דמות האם, מכיוון שההיקשרות היא חזקה יותר.
ההכחשה עולה בעוצמה, משום שבדרך כלל יש לנו אובססיה להגן על אמא.
אך לאחר שנחוותה פריצת דרך עם דמות האב מופיעה עוצמה, המאפשרת להתמודד עם אמא.

בתרגילים בהם אני משתמשת, אנשים מקבלים הזדמנות לשחרר את אמא
ולהביע את מה שהם צריכים להביע.
אנו עושים זאת בעזרת טכניקות משיטת המסע, תרפיית גשטלט, פסיכודרמה, תרפיה גופנית, והרבה קתארזיס רגשי.
אם אנשים חשים כעס, הם יכולים להכות בקירות, הם יכולים להכות בכריות
 אם הם צריכים לבכות, הם יכולים לבכות. זה חשוב מאד גם לומר במילים את מה שיש צורך שייאמר.

דרך הבעת הרגשות מתרחש הריפוי.
ברגע שנשים עוברות דרך הכעס והעצבות,
הם משלימים משהו – במובן של השלמת מסע שלם עם ההורים.
העניינים הישנים מוסרים מהדרך. לראשונה, הן יכולות לתקשר עם ההורים באופן בוגר הרבה יותר.
ברגע שהן  ניקו את העבר, האנרגיה אינה כבולה בשנאה חשאית או בטינה כלפי ההורים.
ברגע שאדם מתמודד עם עברו, הוא חופשי להרפות ממנו, ולהשתמש באנרגיה שלו כדי להעצים את חייו.
 האנרגיה הזו יכולה אז לזרום שוב לעבר חיים של אהבה ומימוש .