מקרה · סרטן שחזר בפעם השנייה

העובדת המצטיינת

היא הגיעה אליי כשהסרטן חזר אליה בפעם השנייה. היא עבדה בבית משפט, עם המון ציפיות ולחצים, והיא אהבה את העבודה שלה. היא הייתה רגילה להיות העובדת המצטיינת, והגוף שלה לא עמד בעומס.

גם בזמן טיפולי הכימותרפיה היא הגיעה לעבודה לחצי יום, כדי לרצות את המנהלת ואת העובדים. בסוף יצאה להפסקה בשל הטיפולים, הבריאה, וחזרה בדיוק לאותו מקום ולאותו עומס שבהם הגוף שלה כבר קרס פעם אחת.

וכשביררנו על מה זה יושב, התגלה משהו שהיא בעצמה לא שמה לב אליו. היא כבר פנסיונרית. היא המשיכה לעבוד כדי לעזור לילדים לקנות בית בכפר.

מה שנפתח משם היה שהילדים יכולים לדאוג לעצמם, שהיא יכולה לנוח בבית, שהיא יכולה לשחרר את העבודה שלחצה אותה, ושהיא יכולה סוף סוף לפתח תחביבים.

מקרה · כאב בברך, נימול וקושי בריכוז

"אני מנותקת מהרגשות שלי"

היא הגיעה עם כאב בברך ימין, נימול ברגליים וחוסר יכולת להתרכז קוגניטיבית. "אני אדם מאוד ביצועיסטי ומצליח", היא אמרה לי, "אבל אני בוכה מבפנים כל היום ומאוד מאוד רגישה. אני לא מבינה מה קורה איתי. אני צריכה שתעזרי לי למצוא את עצמי."

היא הודיעה לי מראש שהיא לא טיפוס שרואה ומדמיין דברים ושהיא גרועה במדיטציות. אמרתי לה שאין צורך לדמיין. הגוף מדבר בתחושות.

בטיפול היא חוותה את הניתוק כמו בוץ, על הלב ועל האגן. שאלנו את הבוץ למה הוא שם, והוא ענה: אני צריך להגן עליה.

ואז עלה הזיכרון. היא ביקשה לנגן באורגן, ואבא אמר: קודם אחותך. הוא קנה את האורגן לאחותה, לקח לה שיעורים פרטיים, והאחות בכלל לא רצתה. האמונה שנבנתה שם הייתה שהרצונות והצרכים שלה הם האחרונים בתור. קודם אבא, אמא ואחותה, ורק אז היא. וכך היא התייחסה לעצמה מאז.

ההגנה שלה הייתה לנעול את הרצונות ואת הרגשות ולעלות לראש, להבין, לנתח, להיות שכלתנית. והאנרגיה שנחסמה באגן ובלב עלתה לראש ויצרה בדיוק את קשיי הריכוז, את הנימולים ואת הכאב בברך ימין.

מקרה · פיברומיאלגיה

אתי פרץ קינן, עורכת דין

אתי חיה שנים בתחושה שהיא חייבת להצטיין ואסור לה לעולם לטעות. הלימודים לא באו לה בקלות והיא התאמצה מאוד, גם בלימודים וגם בבית, כדי לרצות את ההורים ולקבל הערכה.

בזוגיות הראשונה היא פרנסה את הבית, לקחה על עצמה את החובות של בן הזוג וגידלה לבד את הילדים. גם בפרק ב' עול הפרנסה נשאר עליה, וימים שלמים עברו עליה במשרד. ודווקא בחופשה הגוף קרס מעומס, והיא אובחנה בפיברומיאלגיה.

ההחלטות שהיא לקחה

• לשחרר אחריות, ולהסכים שהדברים לא יהיו מושלמים
• שכרה מנקה
• הגיעה לפחות שעות במשרד
• הפסיקה לקחת לקוחות ועבודות שהיא לא רוצה
• האמינה שהעבודה המדויקת תגיע אליה
• במקום לרוץ בבוקר לעבודה, התחילה את היום ברוגע ובארוחה טעימה

מקרה · דלקות, ייאוש, דיכאון ועצב

ליאת חיים, בת 43

גרושה עם שני ילדים, שהגיעה אליי שלושה חודשים לפני החתונה, בייאוש, בדיכאון ובעצב. "הגעתי כבר לסוף הדרך", היא אמרה, ולא ידעה מה לעשות עם עצמה. היא הגיעה עם דלקת בקיבה ודלקת בקרסול.

היא הייתה מדריכת שיקום, ומרכז השיקום היה תלוי בה לגמרי. יום שהיא לא הייתה בו, הכול יצא מאיזון. והיא חשבה שהיא חזקה ושהכול טוב.

בהיסטוריה שלה, מול ההורים היא הייתה המבינה, המכילה, העוזרת והדואגת, ולא חשבה על הצרכים של עצמה. גם בן הזוג הראשון היה פגוע ומרוכז בעצמו ולא ידע לראות אותה.

1. מה עלההיא הבינה שהצרכים והרגשות המודחקים הם כמו חריטה שלא נעלמת בגוף. וכשהבינה כמה היא לא ראתה את עצמה, היה הרבה בכי.
2. איך זה הרגיש"כמו להוציא מוגלה. מנקים את פצע הנטישה העצמית, ואז ממלאים אותו בתובנות, בכלים ובהחלטות חדשות."
3. מה היא לקחה על עצמהלהקשיב לעצמה, לדרוש מה שמגיע לה, לנוח, להאט. ולדבר לעצמה באמפתיה, בחמלה ובהבנה במקום בביקורת.
4. ומה בגוףמה שקורה בגוף הוא אות מצוקה. הדלקת בקיבה נבעה מעצבים ומאכילה לא מסודרת, והדלקת בגיד מלרוץ ולא לנשום.

מקרה · התפרצויות זעם

שני, בעלת עסק מצליחה מאוד

במשך שנים היא זו שמחזיקה את כולם מבחינה כלכלית, ואף אחד לא נתן לה את התפקיד הזה רשמית. ההורים שלה היו עסוקים בקשיים של עצמם ולא היו פנויים רגשית, ואף לעגו לצורך שלה בחום, באהבה ובחיבוק. היא למדה להדחיק את הצורך בקרבה, ולקבל הערכה על ציונים ועל הישגים.

היא התחתנה עם גבר שהיא הייתה צריכה לטפל בו, לא יציב רגשית, שהאשים אותה בכל בעיה שלו. הוא התגרש ממנה, תבע אותה, וניכר ממנה את הילדים. כל פעם שתמכה בהם כלכלית הם קיבלו בשמחה, וכל פעם שביקשה להיפגש הם היו מרוחקים ומנוכרים.

כשהיא פגשה את הבדידות, את התסכול ואת חוסר האונים, היא פשוט נשמה לזה. היא הסכימה שהגלים של שנאה עצמית ישטפו אותה, וכשהגלים עברו היא חוותה מבפנים אהבה פשוטה וטהורה מעצמה אליה.

• הילדים שלה חזרו לדבר איתה ולהיפגש איתה
• במקום להתפרץ בכעס היא שיתפה בפגיעוּת איך שהיא מרגישה, בלי ביקורת, והם היו אמפתיים אליה
• העסק הצליח הרבה יותר, והיא אפילו התחילה לטפל באנשים
• פחות צורך להצטיין, להביא הישגים ולהיות הכי מדהימה