סליחה מלאכותית פשוט לא עובדת.

כדי שריפוי אמיתי יקרה צריך לשחרר את כל הכאב המאוחסן גוף, הכאב, האשמה והשנאה. אי אפשר לעקוף את תהליך הריקון והשחרור ולקפוץ ישר לסליחה אמיתית, כי כשהתודעה מחוברת לנושאים שנשארו מאוחסנים בתוך הגוף היא ממשיכה לקבל חיים משלה. זה יכול להיות פוגעני.

לעיתים קרובות אנשים מאמינים בצורה נאיבית שהם יכולים להמנע מפגישה עם הנושאים שלהם, לעשות מעקפים ולא להרגיש את הכאב האמיתי של טראומות עבר, לעקוף את שחרור המילים והתודעה שקשורה אליהם , ובמקום לקפוץ ישירות לסליחה. הם מרמים את עצמם ומאמינים שריפוי יכול לקרות באופן אוטומטי ברגע שמילות הלסיחה נאמרו והם מאמינים שאפשר לשים ציפוי נוצץ על הכאב שלהם ולהיות מר נחמד  או גברת נחמדת ולהציע סליחה "כנה".

כשמעמתים אנשים עם כך שהם רק שמים ציפוי של נחמדות על הכאב הם לעיתים קרובות מגיבים ב"אני לא רוצה לפגוע ולהגיד משהו אכזרי או מכאיב". אני מבין שהאדם איננו נמצא בחדר איתי אבל אני לא רוצה להפנות אליו מחשבות שליליות.

העניין שהוא שהרגשות והמחשבות כלפי אותו אדם כבר מאוחסנות בגוף , כך שאפשר לקחת 60 דקות מתוך צניעות וכנות לפגוש ולרוקן את הכאב בצורה מלאה, לשחרר את הרגשות הלא מבוטאים ולנקות את הנושא כולו ולסיים איתו לשארית החיים, או שאפשר לתת לו לזלוג החוצה, לפוגע באדם באופן מתמשך לשארית החיים.

המילים שמכילות שנאה וכאב, המילים הפוגעות כבר נמצאות בתוך הגוף, אפשר סוף סוף להודות בהן , לשחרר אותם ולסיים איתם אחת ולתמיד או שאפשר לאפסן את המחשבות האלה בתוך הגוף ולתת לעבודתן ההרסנית להמשיך , כי אני מבטיחה לך שהאדם אחר מקבל את התשדורת הלא ורבלית החזקה הזו על בסיס יום יומי.

מה את חושבת שיותר מרפא עבורך? לפגוש ולנקות את הכאב או להצמד אליו ולהשאיר את פקעת הרגשות והמחשבות להמשיך לגדול במשך הזמן?

כמובן שאנשים לבסוף תמיד מודים שזה יותר מרפא להיות אמיתי, להפתח ולרוקן את כל הכאב האמיתי, הפגיעה והעצב עכשיו. כן, יש כמה רגשות עוצמתיים שיש צורך לחוש ומילות חזקות שצריכות להשמע לכמה רגעים, אבל זה הרבה יותר מרפא מלדחוס אותן חזרה למטה ולתת להן לזלוג על בסיס יום יומי ולהאריך ולהגדיל את הכאב ששוכן בגוף במשך השנים.

כדי שהסליחה תהיה אמיתי ומרפאה עבורך, את חייבת לשחרר את המיותר וחייבת להיות אמיתית.

קבלה לעומת סליחה

יש הבדל קוונטי בין קבלה לסליחה.

ברנדון בייס מחברת ספר המסע מספרת על עצמה  "הייתי במקום של קבלה במשך הרבה שנים. הקבלה איפשרה לי לשאת את הסיפור שלי בצורה אצילית סביבי על איך הייתי כל כך אצילית , כל כך רחומה , כל כך מבינה, שהגעתי לקבל את האלימות שהתרחשה. אני החביבה, הרחומה (היהירה!).

כדי לסלוח בצורה טוטלית, בלי תנאים, הייתי צריכה לפתוח את הלב, לותר על 30 שנה של משחקי אשמה ובצורה מלאה ובלב שלם לסלוח.

זה כאב, בגלל שהייתי צריכה להתמודד עם הגאווה שלי. הייתי צריכה להתמודד עם כך שהפכתי את עצמי לאצילית בצורה מזויפת, הייתי קדושה כל כך בעיני עצמי שהייתי צריכה להתוודות על הצדקנות שלי ולבסוף לוותר על כל הסיפור – סיפור שלפיו הגדרתי את החוויה והביטוי של מי אני בעיני עצמי. ויתרתי על ההצמדות לסיפור שהחיים התייחסו אלי בצורה שגויה וכשבאמת סלחתי , כשפתחתי את ליבי ובאמת סלחתי , כל הסיפור של אשמה – נפל! והתודעה שהיתה מחוברת אליו נעלמה.

הסיפור נגמר.

בזמן שסלחתי , הבנתי שהגידול מעולם לא נצמד אלי , אני נצמדתי אליו, 30 שנה של לסחוב את סיפור הקורבנות שלי נגמר באותו רגע טהור ואמיתי של סליחה.

שאר הסיפור הוא כבר היסטוריה, ו3 וחצי שבועות אחר כך הגידול נעלם בלי תרופות ובלי ניתוחים."

כוחה המרפא של הסליחה הוא מוחשי מאוד. היא יכולה לרפא את הגוף, את החיים, יחסים, היא אפילו יכולה לרפא אומות שלמות, זוהי מתנה שאת באמת נותנת לעצמך.

לעיתים תכופות אנחנו עושים את הטעות של להאמין שכשאנחנו סולחים לאדם האחר, זה לטובתו. אבל האמת היא שכשאנו סולחים , אנחנו משחררים את התודעה של כל הסיפור שבעבר החזקנו והזנו אותו וכשהוא נעלם , את היא האדם שמשוחרר.

לסליחה יש 3 אספקטים:

הראשון, חייבת להיות מוכנות לשחרר את ההצמדות לסיפור, להודות ולשחרר את היהירות שלנו. אנחנו חייבים להיות מוכנים לוותר על הצדקנות ולשחרר את התחושות העסיסיות של להרגיש נעלה, צודקת, או בעלת מוסריות גבוהה יותר.

שנית, אנחנו צריכים לרוקן. צריכים להיות אמיתיים ולזהות שמה שנמצא מאחורי היהירות הוא כאב אמיתי ופגיעה שאנו חשים , אנחנו צריכים לפתוח את הישות שלנו ולתת לכל הרגשות העזים שבעבר הודחקו ולא בוטאו להתבטא במלואם ולהיות מורגשים. אנחנו צריכים לשחרר את כל כל הרגשות הכלואים, את המילים של התודעה שהתחבאו מאחורי שריון מזויף של אצילות שקרית ואשמה. כל הכאב האמיתי צריך להיות משוחרר.

שלישית, כשאנו פוגשים באשמה, מבטאים אותה ומשחררים אותה, הלבבות שלנו פתוחים לגלות את הלמידה האמיתית שטמונה במצב. אנחנו פתוחים לחוות את מה האחר עבר ואנו עשויים להבין שהוא קרוב לוודאי עשה את המיטב שביכולתו בהתאם לזמן ולתנאים שבתוכם גדל, בדרמות שעברו עליו ובכאב. ברגע שאנחנו משחררים את הכאב האישי שלנו, הלב יכול להרגיש חמלה טבעית והבנה של הכאב של האחר.

מתוך הבנה וחמלה כזו, שסליחה אמיתית מתאפשרת. היא מתאפשרת באופן טבעי, כמעט באופן בלתי נמנע, והיא לחלוטין חסרת תנאים. ברגע שרוקנת לחלוטין, הסליחה מציפה כדי למלא את החלל כביטוי טבעי של החסד. הסליחה משחררת אותך לחלוטין מהסיפור של הכאב ומאפשרת לך להתקדם לחופש שהוא חייך.

בכל זה, ענוה היא המפתח. בשביל סליחה מלאה, ענוה תמיד קיימת. בסליחה אמיתית, חופש נמצא.

לאחרי 30 שנה שיטת "המסע" שייסדה ברנדון בייס, נשארה  שיטת ריפוי מובילה ופורצת דרך בתחום טכניקות ריפוי בתחום הגוף-נפש של היום. העבודה שלה היוותה השראה לרבים, ביניהם ד"ר דיפאק צופרה, ויין דייר, אנתוני רובינס ואחרים.

תני לעצמך את מתנת הסליחה והשתחררי מסיפורים ישנים.

אשמח לעמוד לשירותך אוסנת

renamed_8