איך לטפל במטענים ריגשיים?

שלום, שמי אוסנת הרמן, אני מטפלת רגשית בשיטת המסע לחיבור לעצמך,
לשעבר חברת ועד מנהל בעמותה הישראלית לטיפול קוגנטיבי התנהגותי בשיטת LICBT
מטפלת מוסמכת בשיטת המסע של ברנדון בייס.

אני רוצה להתחיל בסיפור קצר, שמתאר איך הגעתי  לפתח את המסע לחיבור לעצמך. 

מגיל 10 חיפשתי שיטות שיעזרו לי להרגיש יותר טוב.

כילדה להורים גרושים התחלתי את המחקר בגיל צעיר. אמא שלי עודדה אותי ללמוד מעל 30 שיטות להתמודדות עם מצבי חיים מאתגרים.
למדתי סילבה מינד קונטרול, רייקי, תטא הילינג, הלכתי לעובדת סוציאלית, פסיכולוג, למדתי דמיון מודרך, תיקשור, פיתחתי את עצמי בסדנאות מודעות וראיה על חושית, ויפסאנה, הלכתי למעסים ועוד ועוד. איך שהוא הרגשתי שיש הקלה, יורדים אסימונים אבל לא מתרחש שינוי רציני ואני עדיין מסתובבת עם רגשות של חוסר שייכות, חוסר ערך, דיכאון וחוסר אונים.

הרגשתי שלא משנה כמה אני משנה את הסביבה שלי עדיין החוויה הבסיסית היא שאני לא מוצאת את מקומי החברתי ומרגישה עלה נידף ברוח מבחינה רגשית.

השקעתי מעל 100,000 במחקר מעמיק על שיטות ריפוי וטיפול אפשריות עד שנתקלתי במסע של ברנדון בייס ואז סוף סוף גיליתי שיטה מדהימה שלימדה אותי איך לשנות דפוסים רגשיים שחזרו על עצמם מהשורש.

הגעתי ממש מיואשת ועם מעט מאוד ציפיות ומתוך מקום של יאוש, בהפסקה הראשונה שנתנו לשאול שאלות נעמדתי מול 300 איש ואמרתי אני מרגישה שלמרות שעשיתי המון טיפולים ולמדתי הרבה על עצמי, אני עדיין מרגישה לא אהיבה וקורבן. חסרת תקווה שאלתי את ברנדון "מה את מציעה לי" ?

תוך 4 דקות ברנדון בייס מפתחת השיטה לימדה אותי איך למצוא בתוכי את המקור של האהבה ותחושת הערך.

היום ממצב של קורבנות עברתי למקום של מנהיגה ואני יוצרת לעצמי סביבה תומכת ואוהבת ומפיצה את הדרך שמצאתי למרכז פנימי יציב בלי קשר לנסיבות. היום כשאני מתפרקת רגשית הזמן שלוקח לי לחזור לעצמי התקצר בהרבה. למשל אם פעם לקח לי להתאושש מפרידה מבן זוג 4 שנים, היום זה לוקח לי מספר שעות. 

המשכתי  ללמוד את השיטה ובאמת נחשפתי לשיטת טיפול מדהימה שנלמדת במעל מ44 מדינות, נכנסה למשרד החינוך הישראלי, לממשלת קנדה, לבתי כלא, בתי יתומים ובתי חולים שפשוט בארץ פחות מוכרת וחבל. אחרי מספר שנים כמטפלת פרטית במסע ראיתי שינויים מטורפים שקרו למטופלים שלי ולקולגות שלי אבל הרגשתי שמי שלא יודע איך להתחבר לרגש שלו, קשה לי לעזור לו. ואז נתקלתי במודעה שהזמינה אותי כמטפלת רגשית להיות חלוצה בתוכנית מדהימה שיובאה מאנגליה ששם גילו שאחד מכל 4 אנשים זקוק לטיפול רגשי אבל אין להם מספיק פסיכולוגים ועובדים סוציאליים אז הם התחילו להכשיר אנשים שיש להם תואר ראשון ועובדים עם אנשים במקצועות שונים כגון מטפלים , מנהלי בית ספר, אחיות ועוד כדי לעשות טיפול בכלים הפסיכולוגיים הכי מתקדמים והכי אפקטיביים השיטה הזו מוכחת מדעית, קצרת מועד, ממוקדת מטרה ומומלצת על ידי אירגון הבריאות העולמי בארה"ב והיום המשימה שלי היא להנגיש אותה לעוד אנשים בישראל.

אני אעבור עכשיו לדבר עם ההבדלים בין שיטות טיפול שונות מה ההנחות שלהן בנוגע למה יוצר את הבעיה ומה יכול להוות פתרון.
אפשר לחלק את תפיסת העולם לגבי טיפול ל3 גישות ותקופות עיקריות : 

תפיסת העולם הטיפולית עונה על השאלות :מדוע אנשים סובלים? מה הפתרון לסבל? כיצד לאפשר לאדם לעשות שינוי מהותי במהלך טיפול?

בצורה סכמתית אפשר לחלק את הגישות של הטיפול הפסיכולוגי לשלוש תפיסות עיקריות. 

1- התפיסה של פרויד: ההנחה לגבי מדוע סובלים הייתה שסובלים בגלל כל מיני אירועים מוקדמים ודברים שנמצאים בתת מודע.
הפתרון בשיטת הטיפול הזו היה להיות מודע לכך שזו הסיבה לבעיות. ההנחה היא שאם נדבר על הבעיות ונהיה מודע אליהם וניצור קשר טוב עם המטפל שיהיה אמפתי וקשוב, הבעיה תיפתר. אבל הבעיה בפתרון הזה שהוא מאוד מאוד איטי. יש פער מאוד גדול בין להיות מודע לבעיה לבין ממש לפתור אותה. הקשר עם המטפל לא תמיד מופנם בצורה מוצלחת וקשה להשליך ממנו לקשרים אחרים מחוץ לקליניקה.

2- התפיסה ההתנהגותית של בק: טיפול קוגנטיבי התנהגותי / אימון אישי

ההנחה היא שמודעות היא צעד ראשון, והצעד השני הוא לתת כלים להתמודד עם מה שמפריע לנו. המחקר הקוגנטיבי התנהגותי עוסק בשינוי הרגש, דרך שינוי החשיבה וההתנהגות. הסבל נובע מהמחשבות שלנו והפרשנויות שאנחנו נותנים למציאות. בטיפול המטופל שם לב למחשבות ולתפיסות שעוצרות אותו ומתמודד איתם על ידי החלפה שלהם אבל הבעיה ש המחשבה לא נולדה מוואקום, יש אירוע קדום שיצר את המחשבות ולכן המחשבות הם לא הבעיה אלא הסמפטום וזה כמו פירות לא טובים של עץ, אפשר כל החיים לקטוף את הפירות הלא טובים אבל עד שלא עוקרים את השורש , תמיד נצטרך לקטוף את הפירות , פשוט צריכים כל הזמן לתרגל ולתרגל ולעשות את זה שוב ושוב ושוב ושוב, כי זה לא משנה את ברירת המחדל.

לסיכום:

אז לסיכום הגישה הראשונה, המודעות והקשר עם המטפל ירפאו את הבעיה. 

הגישה השניה היא שהחלפת המחשבות וההתנהגות תשנה את הרגש ואז הבעיה תיפטר.  

עכשיו אני רוצה להציג אלטרנטיבה.

3- תפיסת גוף – נפש:

מודל הריפוי הקוונטי לגוף נפש שעומד בבסיס של המסע לחיבור לעצמך שמבוסס על שילוב של מדענים שחוקרים את ההשפעה בין הגוף לנפש.

לפי המסע לחיבור לעצמך – מה שיוצר בעיות הוא כדלקמן : המוח שלנו יודע ליצור ריפוי ולהתמודד עם דברים בדיוק כמו שהגוף יודע לרפא את עצמו. אבל אם יש אירוע שהעוצמה הרגשית שלו מאוד חזקה ובמקביל יש מבוגר אחראי או קול בתוך הראש שלנו שמתנגד להרגיש את הרגש עד הסוף אז המוח לא יכול לעבד את הזיכרון ואת הרגשות בזמן אמת ולכן מעביר את זה לגוף בצורה לא גולמית כדי שישמור את הזיכרון הזה עד שנוכל לעבד אותו בצורה נכונה.

הבעיה במטענים רגשיים שנשארים לא מעובדים היא כפולה:

• מודעות לא עוזרת – בן אדם עם הלם קרב למשל יכול לדעת שהוא כבר לא במלחמה אבל עדיין כל רעש קטן של אמבולנס יכולה להתפרש באופן אוטומטי במוח שלו כמו ירייה והוא יכנס להתקף חרדה למרות שהוא יודע שהוא לא בסכנת חיים.
• למעשה נוצר כפתור רגשי וכל פעם שיש משהו שמזכיר את מה שקרה בזיכרון הראשוני הוא יתנגן מחדש כמו תקליט שבור וכל הסרט הישן יתנגן מחדש. לדבר על זה פשוט לא עוזר. טיפולים ,רגילים, למשל בשיחה, לא נמצאו יעילים לטיפול בטראומה. אפשר לדבר על הדברים האלה עד מחר, שוב ושוב, זה פשוט לא משנה את זה.

במיוחד כי הדיבורים מפעילים בעיקר את ההמיספרה השמאלית, היותר וורבאלית וקוגניטיבית. זה לא מספיק כדי להשלים עיבוד של דברים כאלה.

מה שעושים במסע לחיבור לעצמך – משתמשים בטכניקות שניגשות ישר לתת מודע ושולפות את הרגשות והזיכרונות שלא השלימו את העיבוד.

יש שני סוגים של אירועים שהמוח לא הספיק לעבד אותם :

1. אירועים קיצונים כמו אלימות, התעללות, תאונה, מחלה קשה שאז המוח לא פנוי להשלים את העיבוד בזמן אמת.
2. אירועים מהילדות שנובעים מפרשנות לא נכונה שנתנו כילדים לבעיות היום יומיות של החיים , למשל ילד שהיה צריך משקפיים וכולם צחקו עליו והוא הרגיש מאוד מושפל והחליט שהוא טיפש למרות שכל מה שהוא צריך זה משקפיים.

הבעיה היא לא מה שקרה, כי עברנו הרבה דברים קשים שלא כולם השפיעו עלינו קשה, הבעיה היא שהזיכרונות והרגשות לא השלימו את העיבוד שלהם, כאשר אנחנו משלימים את העיבוד ועושים תהליך של סליחה , הכפתורים שנלחצים במקור מנוטרלים ולא מפעילים אותנו רגשית יותר בלי שליטה.

המסע לחיבור לעצמך מתחלק לשני סוגי טיפולים

1. טיפול שמטפל באירוע קיצוני חד פעמי שקרה כמו למשל כלב שנשך וגורם פחד מכלבים, תאונת דרכים שגורמת לפחד נהיגה וכו'. בטיפול מעבדים את הזיכרון וזה לוקח לרוב בין 6-3 מפגשים עד שפותרים את הבעיה לחלוטין.
2. אירוע שחזר על עצמו ואולי אפילו קורה עדיין בהווה למשל קושי במערכות יחסים שחוזר על עצמו עם המון אנשים ואז זה בעצם כמו חומה שעשויה מהרבה לבנים, טיפול כזה יכול לקחת בין 12 ל24 מפגשים עד שהבעיה נפתרת לחלוטין.
   נרחיב עכשיו על איך טיפול עובד?
   לפני שנדבר על איך טיפול עובד , צריך לנפץ כמה מיתוסים.אני רוצה לדבר על כמה מיתוסים שקשורים לטיפול, שהם מאוד מצערים כי הם פוגעים בהרבה מאוד אנשים.
   מיתוסים שמסבירים באופן שגוי איך מטפלים בבעיה רגשית 

1. הזמן ירפא את הכל – הזמן לא עושה את שלו, כי הזכרונות נשארים לא מעובדים ואז דברים קטנים יכולים להציף את הכאב, אנשים יכולים להרגיש שהם התגברו ואז פתאום משהו קורה וזה כמו לדרוך על מוקש.
2. מה שלא הורג אותך מחשל אותך – זה לא נכון , כי הזכרונות לא נעלמים אלא מצטברים והופכים לכדור שלג שבסופו של דבר ממוטט את הבן אדם. יש הרבה אנשים שנראים מאוד חזקים מבחוץ אבל בסוף משהו קטן מצטבר והם מתמוטטים.

3. העיקר הקשר עם המטפל  – יש הרבה אנשים שחושבים שהקשר עם המטפל והכימיה היא מה שמביאה את השינוי ואז מאוד נחמד להם בטיפול אבל הם לא מתקדמים לאורך שנים ולא אקטיביים כדי לרפא את עצמם. המסע לחיבור לעצמך מבוסס על לתת חכות לאנשים ולא דגים

4. זה נורמלי – זה נורמלי שבעקבות אירוע קשה תהיה טראומה, אבל זה לא אומר שחייבים לחיות עם הכאב הזה והמתח הזה. אפשר בהחלט לטפל בהם מהשורש.

אז מה כן עובד?

מה שכן עובד זה לזהות את האירועים שמשפיעים עלינו למרות שהם חלפו, כי הם משפיעים עלינו דרך זה שהם שמורים אצלנו בצורה גולמית ולא מעובדת וטריגר בהווה גורם להם "להתנגן". פשוט מזהים אותם, בונים מתוכם תכנית טיפול ומתחילים לעבד אותם באופן שיטתי. נולדנו עם יכולות הריפוי האלה, המסע לחיבור לעצמך פשוט מאפשרת ליכולות הריפוי האלה לחזור לפעולה

 השילוב של ניקוי הזכרונות הלא מעובדים ושינוי של הרגלים התנהגותיים וכלים לשינוי מחשבתי מאפשרים תהליכים קצרים במיוחד, אפקטיבים ושלמעשה נותנים למטופל כלים שהוא יכול להשתמש בהם בעצמו כדי לנהל את רגשותיו על הצד הטוב ביותר.