clinicPainReduce

אוסנת: שלום, טוב שאנחנו משוחחות בזום.
לפני שנעשה משהו, אני רוצה לעצור רגע ולוודא שאת מרגישה מספיק בטוחה כאן.
אין צורך לספר הכול, ואין צורך לדעת לאן זה הולך.
אנחנו בפגישה אחת, פגישת הכרות, המטרה שלנו היא לחוות כלי שיעזור לך להפחית כאב ומתח בגוף ואני קשובה לקצב שמתאים לך.

אני רוצה לשאול שאלה פשוטה, ותעני עליה איך שבא לך, בלי לחשוב יותר מדי.

מטופלת: מה הדבר שהכי מכביד עלייך עכשיו ביומיום, עוד לפני הכאב עצמו?

מטופלת: תחושת מועקה ומשקולת על הכתפיים

אוסנת: מצויין שאמרת את זה ככה, פשוט וברור.

אני שומעת שני דברים חשובים במה שאמרת:

1.מועקה
2. תחושה פיזית מאוד ברורה של משקולת על הכתפיים

אני רוצה רגע לבדוק איתך משהו, בלי לפרש ובלי להסביר.

בואי נביא בעדינות תשומת לב לכתפיים שלך עכשיו.
את לא צריכה להזיז אותן ולא לשנות כלום.
רק לשים לב איך הן מרגישות ברגע הזה.

ועכשיו שאלה קטנה:
אם הכתפיים האלה היו יכולות להגיד משהו, לא במילים יפות אלא באמת פשוטות, מה הן היו אומרות שהן מחזיקות כל כך הרבה זמן?

מטופלת: שאין לי כוח להחזיק את הפחדים והחרדות שאני חווה.

אוסנת: אני שומעת אותך.
ואני רוצה שתדעי קודם כול משהו חשוב מאוד.
מה שאת מתארת הוא לא חולשה, ולא בעיה באופי, ולא כישלון שלך.
זה עומס אנושי עמוק שהגוף שלך מחזיק הרבה יותר מדי זמן לבד.

אני רוצה לעצור רגע ולא למהר הלאה.
כי כאן הגוף כבר אמר אמת מאוד ברורה:

• פחד
• חרדה
• כל זה יושב פיזית על הכתפיים, במקום של אחריות והחזקה.

עכשיו נעשה ניסוי קטן, עדין, בלי לנסות לתקן כלום.

שימי לב לכתפיים שלך עכשיו.
רק שימי לב.
ועכשיו, רק לרגע אחד, לא יותר,
אני מזמינה אותך לבדוק איך זה מרגיש אם את מפסיקה להחזיק את כל זה לבד.

לא להעלים את הפחד.
לא לשכנע את עצמך שהכול בסדר.
רק לבדוק איך זה מרגיש אם הכתפיים לא צריכות להיות חזקות עכשיו.

אם זה מרגיש אפשרי, תני לכתפיים לרדת אפילו מילימטר אחד.
לא יותר.

ותשימי לב מה קורה בפנים כשזה קורה – בנשימה, בבטן, או בתחושה הכללית.

אין תשובה נכונה. רק תגידי לי מה את מרגישה עכשיו.

מטופלת: טיפה רוגע והרבה עצב

אוסנת: אני איתך, וזה בדיוק המקום הנכון להיות בו עכשיו.
התגובה הזאת של טיפה רוגע והרבה עצב היא תגובה בריאה ומדויקת של גוף שמפסיק להחזיק לבד משהו כבד.

שימי לב רגע למה שקרה כאן.
לא ניסינו להעלים את הפחד.
לא ניסינו לשכנע את עצמנו בשום דבר.
וברגע קטן שבו הכתפיים הרפו אפילו מילימטר אחד, הופיע רוגע, ואחריו עצב.

זה אומר שהעצב כבר היה שם הרבה זמן,
אבל עד עכשיו לא היה לו מקום לצאת,
כי היית עסוקה מדי בלהחזיק.

עכשיו אני רוצה לעשות עוד צעד אחד קטן, מאוד עדין.

אם זה מתאים לך, שימי יד אחת על אזור שמרגיש לך הכי בטוח בגוף עכשיו.
זה יכול להיות החזה, הבטן, הירך, או אפילו רק לשים לב בלי לגעת.

ותבדקי: העצב הזה – האם הוא כואב, או שהוא פשוט מבקש שיראו אותו לרגע, בלי לתקן אותו?

מטופלת: יש שם בדידות והיא זקוקה לאהבה חום ואכפתיות

אוסנת: אני שומעת אותך, וזה מאוד ברור ונכון.
זה בדיוק מה שהלב שלך אומר עכשיו – לא פתרונות, לא עצות, אלא אהבה, חום ואכפתיות.

זה סימן שהעצב והבדידות לא נעלמו, אבל עכשיו הם כבר לא לבד.
זה הרגע שבו את יכולה להרגיש חיבור, גם אם זה רק בתוך הגוף שלך, כי סוף סוף את  רואה אותך, מקשיבה לך, ומכבדת את התחושות שיש בתוכך.

אני רוצה שנעשה עוד צעד קטן, מאוד עדין:

שימי יד על הלב, רק ביד אחת, ותני לו להרגיש את המגע שלך.
זה לא משנה אם זה מלא חום או רק מגע קל – הגוף מזהה את הכוונה.
תני לעצמך לומר בשקט:
“אני רואה אותך. אני כאן. את לא לבד.”

אין צורך להאמין במילים, רק לתת להן להיות שם עם התחושה.

מה שאת מרגישה עכשיו כשהלב מקבל את זה?

מטופלת: הכתפיים טיפה יורדות ואני ממש רוצה לבכות.

אוסנת: זה מושלם. אני שומעת אותך,

הכתפיים יורדות – סימן שהעומס פיזי מתחיל להשתחרר.
הדמעות – זה לא כישלון, זה הקלה אמיתית. הגוף שלך סוף סוף נותן מקום לעצב שהיה כל כך כבוי.

בואי נעצור לרגע ותשימי לב:
העצב עדיין שם, וזה בסדר.
אבל עכשיו הוא לא לבד, אנחנו איתו.

קחי נשימה אחת, איטית, ותשימי לב איך מה קורה לתחושות המשקולת בכתפיים והעצב בלב.

מטופלת: אני מרגישה פחות סטרס בגוף, הכתפיים טיפה יותר נמוכות, הלסת טיפה יותר משוחררת ואני עדיין עצובה, כואבת בסטרס, מרגישה מצוקה אבל טיפה טיפה פחות

אוסנת: זה בדיוק השלב שבו הגוף והנפש שלך מתחילים להשתחרר בצורה הדרגתית.
הירידה בעומס הפיזי – כתפיים נמוכות, לסת משוחררת – היא סימן מאוד חיובי.

אני רוצה להציע דרך קטנה ויעילה להמשיך את התחושה הזו:

1. הכרה במה שקיים עכשיו: “אני כואבת, אני עצובה, אבל הגוף שלי מרגיש קצת יותר קל עכשיו.”
2. חיבור לפיזיולוגיה הקיימת: שימי לב לכתפיים וללסת.
3. נשימה עדינה: שמרי על תשומת לב לנשימה – איפה היא זורמת יותר בקלות.
4. תזכורת פנימית: העצבות והכאב עדיין שם – זה נורמלי, אבל הגוף כבר לא מחזיק את העומס לבד.

מטופלת: אני רוצה כלי לבית

אוסנת: מצוין. הנה כלי קצר, פשוט ובטוח לבית – 2–3 דקות, להקלה מידית:

כלי הבית: “שחרור כתפיים-לב” – 2–3 דקות

שלב 1 – עיגון קצר:

• שבי או עמדי במקום נוח.
• הניחי כפות רגליים על הרצפה, ידיים על הברכיים או הירכיים.
• קחי שתי נשימות טבעיות, לא עמוקות – רק שימי לב שהנשימה נכנסת ויוצאת.

שלב 2 – תשומת לב לכתפיים:

• שימי לב לכתפיים.
• בלי להרים או להוריד בכוח – רק שימי לב.
• שימו לב איך הגוף מגיב: אולי תחושה של הקלה, אולי בכי קטן, אולי עדיין עומס – הכל בסדר.

שלב 3 – חיבור ללב:

• הניחי יד על אזור הלב, אם נוח.
• שימי לב לרגש כואב – רק להרגיש, לא לשנות.
• אם בא לך, אימרי בשקט לעצמך:
  “אני רואה אותך. אני כאן. את לא לבד.”

שלב 4 – נשימה עדינה:

• קחי עוד נשימה אחת או שתיים, שימי לב אם יש במקביל לתחושות מתח בגוף גם ל תחושות שחרור קטנות , ונשימות עמוקות יותר.

שלב 5 – סגירה קצרה:

• אפשר לסיים במילה אחת או משפט קצר שמחזק הקלה:
  “יש קצת הקלה, וזה מספיק לעכשיו.”
• אפשר לחזור על הכלי כמה פעמים ביום.

💡 טיפים:

• לא צריך יותר מ–2–3 דקות.
• אין צורך בכוח או בכוונה לשנות רגש.
• אם העצב עולה ומשתחרר והגוף חווה מעט הקלה – זה סימן שהכלי עובד.