כשאנו חשים מאוימים מכך שאנשים אחרים ינטשו אותנו, ישפטו אותנו, לא יחבבו אותנו, יתקיפו אותנו או יבקרו אותנו אנחנו מיידית חוזרים לעמדה של ילד חסר אונים וחסר כוחות שהיינו כשהחיים שלנו היו תלויים בכך שאנשים אחרים יחבבו אותנו, יקבלו אותנו ויאשרו אותנו ואז אנחנו מגיבים בצורה אוטומטית באינסטנקט בדומה לחיות בתגובות של לחימה, בריחה או קפאון.
כי אנחנו זוכרים את עצמנו כילדים ומשליכים את העבר על ההווה שבו אנחנו חווים את עצמנו כחסרי כוחות, חסרי אונים שתלויים באהבה ובהערכה ובתמיכה מבחוץ.
בכל פעם שאנחנו חווים חוסר בטחון אנחנו חוזרים לעמדה של העצמי הילדי המפוחד ואנחנו נתלים בו בשביל לחיות אפילו שהוא מציף אותנו בחרדות ופחדים.
האויב הוא לא בחוץ. כשאני מאשים את הגורמים החיצוניים במצב הרגשי שלי אז למעשה אני הופך את עצמי לחסר כוח וחסר אונים כי אני אומר לעצמי שאני לא שולט במצב הרגשי שלי, אלא המצב הרגשי שלי תלוי בהתנהגות שלהם ובגלל שהם מתנהגים באופן מסוים אני צריך להיות בפאניקה , אין לי אלטרנטיבה כי אני קטן, אני חסר אונים.
מה שקורה ברגע כזה הוא שהשליטה מפסיקה להיות במוח המתקדם שלנו – הפרונטל קורטקס ועוברת למוח הפרימיטיבי החייתי שלנו . שם אנחנו מאבדים את היכולת להיות אמפתיים, יצירתיים ולהגיב ממקום אוהב ומגיבים בצורה אוטומטית אינסטנקטיבית .
בדיוק כמו כמו שמורה הקונג פו יודה מלמד את סקיווקר במלחמה בין כוכבים תרגע, תן אמון,
אנחנו צריכים ללמוד טכניקות לעבור מהמוח הזוחלי שהופעל כדי לשרוד למוח המתקדם.
אנחנו צריכים ללמוד כלים שיעזרו לנו ברגע האמת לקבל חזרה את השליטה על המצב הרגשי באמצעות המעבר חזרה מהמוח הזוחלי למוח הקדמי המפותח.
במהלך השנים אספתי שיטות שונות אותן התאמתי לעצמי ולמטופלי בהתאם לצרכיהם, שמיועדות להתמיר רגש לא נעים בין אם הוא קצר טווח ובין אם הוא ארוך טווח באופן מיידי.
השיטות דורשות תרגול והופכות עם הזמן לאורח חיים שאינו מצריך ליווי שוטף.
בתחילה התדירות המומלצת היא אחת לשבוע ועם הזמן ניתן להרחיב את תדירות המפגשים.
